הסיפור של שירה. לידה ראשונה שכל כולה הקשבה וסבלנות.
בקצרה: זהו סיפור לידה ראשונה שהחל בצירים שנמשכו יומיים. בעזרת הקשבה לגוף, איזונים, שחרורים מתקדמים ותנועה מותאמת בבית ובבית החולים, הלידה התקדמה בצורה טבעית וטובה והסתיימה בלידת תינוקת במשקל 3.300 ק"ג.
תעודת זהות של הלידה:
סוג הלידה: לידה ראשונה
שבוע הלידה: 39+3
איך התחילה: צירים
אפידורל: כן
מקום הלידה: ליס, איכילוב
יש לידות שמתחילות ומתקדמות, ויש לידות שהן כמו ריקוד איטי כזה שדורש מאיתנו לעצור, להקשיב, לתת מענה ולאפשר לגוף להוביל.
כך בדיוק החלה הדרך של שירה, במשך יומיים שלמים, הגוף שלה סימן שמשהו מתחיל, אבל התהליך לקח זמן. הצירים באו והלכו, שיחקו בין הגב לבין הבטן התחתונה, והתישו את שירה שבכל גל של צירים עבדה כדי לתת לתינוק את התנאים שהוא מבקש.
להבין על מה אנחנו מסתכלות
אחת התפיסות הנפוצות היא שצירים הם פשוט "כאב" שצריך לעבור. אבל בלידה, לכל תחושה יש משמעות, מיקום ושפה משלה.
הצירים בגוף, הדפוס, המיקום והעוצמה מספרים סיפור שלם. דרך הסיפור הזה אנחנו מביטות וחושבות מה יתמוך הכי טוב בתהליך הלידה. צירים שבאים והולכים הם סימן להתארגנות, ולא כמו שנהוג לחשוב לפעמים- ללידה ש״מתעכבת״.
אני מרחיבה על כך לעומק בקורס ההכנה ללידה שלי פשוט מכיוון שהשלב בו אישה עוד בבית, בתחילת הדרך, הוא קטע הזמן הכי משמעותי להשפיע לטובה על הלידה כולה. ברגע שמבינים את השפה הזו, התחושה משתנה ממצב של חוסר אונים מול הכאב, ליכולת לעבוד באופן מקדם עם הגוף.
הכלים שעושים את ההבדל
במשך יומיים היו צירים בלילה, הולכים ומתחזקים ולאחר איזונים של ספינינג בייביז ותרגילים נוספים- נעלמים כלא היו. זה שלב מאוד מאוד מתסכל, להרגיש התקדמות, ואז הכל מפסיק. שירה אומרת לי בחצי צחוק שאולי היא לא יודעת איך ללדת ובגלל זה הכל מפסיק, ואני מסבירה לה שזה הפוך לחלוטין. היא מאפשרת לתינוק את התנאים שחסרים לו- ובדיוק בגלל זה יש הפסקה. זו הפסקה להתארגנות.
האינטואיציה פוגשת את חדר הלידה
לפנות בוקר שירה מתקשרת ואומרת לי - ״זהו, היום זה היום״ ציר חזק העיר אותה משינה.
אחרי יומיים של צירים משהו בדפוס הצירים הפעם, שונה. שירה לא יודעת לומר מה, אבל הפעם זה אחרת. כדולה, כשיולדת אומרת לי ״זה זה״ זה מנצח הכל. האינטואיציה שלנו חזקה מהכל, מכל בדיקה, תרגיל ותוכן שקראנו אונליין.
כמה שעות לאחר מכן, בשיחת הוידאו, כבר ראיתי אשה מכונסת בעצמה, נושמת וממוקדת.
השעה כמעט 6 בבוקר ואני מציעה לה לצאת לבי״ח שנעבוד. אני לא רוצה שניתקע בלידה פעילה בפקקים של ת״א, תאמינו לי חוויה לא נעימה.... נפגשנו באיכילוב, בבדיקה הראשונה המיילדת אומרת שצוואר הרחם דק דק והיא בפתיחה 4. שירה ובן הזוג שלה כל כך שמחו, פתאום כל העבודה בבית השתלמה, והנה היא הגיעה בלידה!
מעלים אותה לחדר לידה, היא מבקשת להיכנס למקלחת, עדיין לא רוצה לקבל אפידורל. במקלחת היא זזה כמו שהגוף מבקש ממנה, בלי הנחיות ותרגילים. הכל מתקדם בצורה טובה והחוכמה כמלווה היא לדעת מתי להתערב ולתמוך בתהליך הפיזיולוגי, ומתי לתת רק לאישה ולגוף להוביל.

אחרי שעתיים במקלחת, כשהיא מותשת היא מבקשת אפידורל.
אחרי האפידורל היא עוברת עוד בדיקה, פתיחה 6 אבל הראש עדיין גבוה.
היא מתוסכלת וחוששת מזה שהראש עדיין גבוה, ואני מזכירה לה שהשלב הכי ארוך בלידה, הוא עד שהראש נכנס לאגן, עד שמצליח להתבסס. כל הלפני זו העבודה הכי חשובה של יצירת תנאים טובים. אפידורל מאפשר לגוף להרפות, להתקדם בלי כאב והכי חשוב- הוא מאפשר לאמא לישון. ושינה בלידה היא כלי סופר משמעותי להתקדמות. אני מכניסה אותה לתנוחה שתפנה מקום באגן איפה שצריך, והיא הולכת לישון. הגוף ממשיך לעבוד.
אחרי 50 דקות היא מתעוררת עם תחושה של לחץ לכיוון הטוסיק- זה סימן סופר מובהק להתקדמות! אנחנו קוראות למיילדת וברגע שהמלאך הזו נכנסת לחדר, המים נפקקו בספלאש גדול, לי כבר ברור שאנחנו בלידה ועוד לא הרבה זמן התינוק פה!
הלחץ בטוסיק מתגבר, אפידורל לא מטשטש את תחושת הלחץ וזה מאפשר לה להיות בנוכחות בלידה עצמה. כשהמיילדת בודקת אותה היא בפתיחה מלאה והראש בספינות. ספינות הן החלק הכי צר באגן והמטרה שלי היא לתמוך בו ובמרחב שהוא זקוק לו.
אנחנו עושות סיידליינג ריליס מתוך התרגילים של ספינינג בייביס, זמן ארוך על כל צד של הגוף כדי לעזור לראש לרדת עוד.

40 דקות לאחר מכן, המיילדת בודקת שוב והראש נמוך נמוך.
שירה מתחילה ללחוץ, היא מנסה על הצד אבל לא נוח לה, הכי נוח לה כשהיא על הגב. אז אני שמה עזרים שיאפשרו לעצם הזנב לפנות מקום לראש.
היא לוחצת על הגב, שלב קצר מאוד. אחרי 8 לחיצות התינוק בחוץ.
זו לידה ראשונה אני מזכירה לכן ;)

הלידה הזו היא פשוט תזכורת לזה שגם כשהשלב הראשון לוקח המון זמן- ימים ולילות, כשהתינוק מקבל מענה ומרחב, הכל פשוט מתקדם.
יום הולדת שמח מתוקי! שירה ואורי איזה זוג אתם! זכיתי ללוות אתכם!
תגובות