אילנה - לידה שניה ללא אפידורל

את אילנה ובן זוגה אביתר ליוויתי בלידה הראשונה שלהם. אני תמיד אומרת שלידה שניה טומנת בחובה גם את חווית הלידה הראשונה... אם היתה לידה שנתפסת עבור היולדת כחוויה טובה- איך אפשר לייצר חוויה טובה שלא ״תיפול״ מהקודמת. ובניגוד לכך אם החוויה נתפסה כקשה, מאתגרת או אפילו טראומטית- איך הלידה הזו תהיה שונה? איך אפשר לעשות דברים אחרת? האם יש סיכוי כזה?

הלידה הראשונה של אילנה התחילה בירידת מים ותוכנית שמשתנה. לא היתה תוכנית ברורה או רצון ללדת בלי אפידורל. אבל המציאות פגשה אותה באופן שבו לא היה מרדים זמין, במקביל ללידה שמתקדמת בקצב מהיר (כן, בלידה ראשונה)... מה שהביא לצורך לשנות תוכניות ולאמץ תוכנית חדשה. ״יולדים בלי אפידורל״.

בסיום אותה לידה אילנה היתה מאושרת, היא גילתה כמה חזקה ועוצמתית היא. גילתה בעצמה גמישות כמו שלא הכירה בעבר... ועכשיו לקראת לידה שניה - איך אפשר לייצר חוויה בטוחה וטובה שלא תיפול מתחושת המסוגלות של הלידה הראשונה?

אחד הדברים החשובים לקראת לידה, כל לידה - הוא שיחה כנה על הציפיות ועל החששות.

באילנה טיפלתי לאורך ההריון בטיפול איקוויליבריו. כדולה עם הסתכלות ביומכנית הטיפולים מאפשרים לי היכרות עם הרקמה של האישה. של העומסים אם קיימים, של מרחב התנועה של התינוק, ושל האתגרים- אם קיימים. הכנתי את אילנה שגם הלידה הזו כמו הלידה הראשונה עשויה להתאפיין בשלב התבססות שייקח זמן, אבל ברגע שהתינוקת תתבסס - הלידה תתקדם בקצב מהיר. שוחחנו על הרצון ללדת במים, ועל כך שהיא תרגיש בטוחה אם המעבר מהשלב הלטנטי לאקטיבי יהיה בשטח בי״ח ולא ברכב בנסיעה....

ועכשיו אחרי כל ההקדמה - סיפור הלידה של אילנה!

יום שישי בערב, מתחילים צירים. הם הולכים ומתגברים לאט לאט. אנחנו מדברות לאורך אחר הצהריים בשיחות וידאו וכבר ברור לכולנו שהערב תהיה פה לידה.

העבודה בבית לפני היציאה לבי״ח אסותא אשדוד התמקדה בריכוך הריקמה. עם תרגילים פשוטים מאוד שמאפשרים לה לפנות מקום בתחנה הראשונה אליה התינוקת מנסה להגיע, אך בו זמנית לנוח. אחרי כמה שעות אני מציעה לאילנה לצאת לדרך. יש לה 45 דקות נסיעה וסיכמנו שאת ״הקפיצה״ ללידה פעילה נעדיף לעשות בשטח בית החולים.

כשהיא מגיעה למיון היא עושה מוניטור בנחת, הצירים עדיין די מרוחקים אבל כן עקביים. אנחנו עובדות יחד במיון יולדות אסותא, עושות תרגילים שיכולים לקדם ולהקל על הלידה.

אחר שעה של עבודה משותפת אני רואה אותה מניחה בצד את הפחית קולה.... היא יותר מכונסת, מרוכזת בלעבור את הציר. וחם לה. חם לה מאוד.

אני מבקשת מהמיילדת לבוא והמיילדת מבקשת רשות לבדוק את אילנה.

אנחנו בפתיחה 5, ואני יודעת שעוד רגע, ואנחנו מתקדמות לחדר לידה.

היא משתפת את צוות המיילדות במיון שהיא רוצה ללדת במים. הערכות המשקל היו 4 ק״ג ובהחלטת רופא אמרו לה שמעדיפים שלא תלד במים בגלל הערכת המשקל.

זו הסתכלות מאוד שמרנית על הלידה, ועל כך שתינוק במשקל גבוה עלול להוות יותר אתגר. יש שיגידו שדווקא בגלל שהערכת המשקל גבוהה, ללא גורמי סיכון או מחלות רקע, יהיה קל יותר ללדת במים. אבל- עניין של הסתכלות וניהול סיכונים.... אם אופן הלידה הוא ״דיל ברייקר״ עבורך אלו שאלות שכדאי לשאול לפני ההחלטה היכן ללדת.

אילנה, בחורה סופר קלילה וזורמת לא מתבאסת על ההחלטה יותר מידי, ואנחנו מחלטות שנעזר במים גם בחדר לידה רגיל.

אנחנו נכנסות לחדר לידה, היא מיד מתחברת למוניטור הנייד ונכנסת למקלחת. כל תנועות הגוף שלה מספרות שהראש עוד גבוה. אופי הצירים והעוצמה מספרים שאין אתגר בו התינוקת פוגשת.

המים עדיין לא ירדו ואני מכינה אותה שמרגע שהמים ייפקעו היא תתקדם מהר.

אני עוזרת לה במקלחת לעבור את הצירים שמתגברים, אני מביטה בה ורואה את תנועות הגוף שלה הולכות ויורדות מטה, היא מתחילה להשתנות, תודעתית - היא לא איתנו. כל מערכת ההורמונים משתנה ומשנה אותה.

הצירים תכופים, והמים פוקעים מעצמם בלי התערבות. ספלאש גדול.

היא יוצאת מהמקלחת, עוברת את הצירים הבאים מחוץ למים.

הלחץ לכיוון הטוסיק ממש מורגש.

יש פה לידה במתקדמת בקצב מאוד מהיר. כל ציר הוא עבודה מאומצת של הגוף ושל הנפש, כל ציר מצריך המון אנרגיה וכוח כדי לעבור אותו. ליולדת- גם השלב הכי מהיר בלידה לא מרגיש מהיר....

היא עולה על המיטה, המיילדת בודקת אותה. היא בפתיחה מלאה והראש ממש קרוב.

היא מתחילה ללחוץ בזמן הצירים, הראש של התינוקת יורד עוד ועוד וממש רואים את זה על התנועה שאילנה עושה באופן אינסטנקטיבי.

לא עובר הרבה זמן, והלחץ לכיוון הטוסיק אדיר

עוד שתי לחיצות והתינוקת שלה, שהיא חיכתה לה כל כ , אחות קטנה לבן שבבית פה.

היא מונחת עליה. אמא לשניים. גיבורה, חזקה ועוצמתית. שבפעם השניה שלנו יחד מוכיחה שגם כשכל התוכניות משתנות, זה לא משנה את היכולת שלה להתמודד.

את מדהימה אילני! עשית את זה!